11 באפריל 2015

כשאנחנו מפשפשים בבוץ - אנחנו מתכסים בבוץ. 

זה חוק ביקום.



וכשאנחנו מפשפשים ב
קשה לי פה וקשה לי שם, משהו חסר לי פה 
ומשהו היה חסר לי שם, מפחיד אותי פה
ומפחיד אותי שם, הכאיבו לי פה והכאיבו לי שם,
אין לי, מתי יהיה לי, למה אין לי? למה חסר לי? ...
אנחנו חיים את זה.

זה כמובן טבעי ואנושי לפשפש בכאב.

רק שכדאי שנזכור כי מדובר בחוקיות
שעובדת לשני הצדדים,
בנוגע לחוקי היצירה של המציאות.

במילים אחרות,
כשאנחנו מפשפשים בבעיות שלנו,
או בטוב שלנו,
יוצא שאנחנו חיים בהשראת
מה שאנחנו מפשפשים בו.

אז יש חוקיות ליצירת המציאות
שאנחנו כפופים לה,
ולכן השימוש בחוקיות זו, במודעות ערה,
מאפשר לנו הרבה יותר ניתוב
של עצמנו לכיוונים רצויים לנו בחיים.

חוקיות המשיכה והיצירה של המציאות
מלמדים כי כל דבר שאנחנו עדים לו, 
מפשפשים בו, 
נכנסים אליו,
נוגעים בו, 
מאירים אותו במחשבות שלנו עליו,
יתקיים בחיינו כמציאות ממשית,
רצויה או לא רצויה - תלוי במה אנחנו
מרוכזים סביבו בבמחשבותינו.
כולנו חווים קשיים
ואז
מה שאנחנו עושים ביומיום,
זה לשאול ולפשפש בשאלות,
כדי להשתחרר מהקשיים,
ויש שאלות שמשאירות אותנו בתוך הקושי
ויש שאלות שמכוונות אותנו לצאת מהקושי.

למשל:
למה זה קורה לי? למה אין לי? למה חסר לי?
יקחו אותנו לסיבות ולא לפתרונות.

ולמשל:
איך זה יכול להששנות?
איפה היציאה מה״סרט״ הזה?
יקחו אותנו לתשובות שיש בהן פתרונות.

כי
שמפשפשים בבוץ - הידיים מתתכסות בבוץ.
זה חוק ביקום.

כשפשפשים במים - נרטבים.
זה חוק ביקום.

כשמפשפשים בבעיות - חיים את הבעיות.
זה חוק ביקום.


כשמשפשפים בפתרונות - חיים את הפתרונות.
זה חוק ביקום.

כל דבר שנפשפש בו
יתקיים במציאות חיינו.


שולמית לב ארי - חוק המשיכה
ליצירת המציאות הרצויה - בהצלחה.